החרבת בית מקדש שומרוני בידי מלך יהודה: בין יאשיהו ליוחנן הורקנוס הראשון

בהיסטוריה הסבוכה בין היהודים לשומרונים בעת העתיקה ניתן לזהות כמה אירועים מכוננים שהשפיעו על מערכת היחסים בין שתי הקבוצות. שניים מהם קשורים בהחרבת מקדש שומרוני/ישראלי בידי שליט יהודה: האירוע האחד הוא החרבת המקדש הישראלי/שומרוני בבית אל בידי המלך יאשיהו בסוף המאה השביעית לפנה”ס; והאירוע השני הוא החרבת המקדש השומרוני שבהר גריזים בידי יוחנן הורקנוס בסוף המאה השנייה לפנה”ס. אף שבין שני האירועים חלפו יותר מחמש מאות שנים, ניתן למצוא קווי דמיון רבים: בשני המקרים מדובר
בתקופת עצמאות ראשונה ביהודה לאחר שנים רבות של שלטון זר; בשני המקרים מדובר על שליט יהודה שערך רפורמות דתיות מכוננות בארץ ישראל; בשני המקרים מדובר על שליט יהודי שהרחיב את גבולות ממלכתו; בשתי התקופות ישנה התעוררות לאומית. קווי הדמיון הרבים בין שני האירועים הקשורים להשמדת המקדש השומרוני, בולטים עוד יותר בראייה של ‘הממד הארוך’, אשר בוחן תהליכים בהיסטוריה לאורך מאות בשנים. אולם לצד קווי הדמיון הרבים מצאנו כי ההשלכות לאירועים היו שונים בתכלית: בעוד מטרתו של יאשיהו הייתה כנראה לקרב את האוכלוסייה השומרונית ליהודה, יוחנן הורקנוס התייחס אל השומרונים כאל יריבים. בעוד השמדת המקדש בבית אל הצליחה כנראה לקרב חלק מהאוכלוסייה השומרונית לממלכת יהודה ולמקדש בירושלים, ובכך כנראה מילאה את מטרותיו של יאשיהו המלך, השמדת המקדש השומרוני בהר גריזים והפיכת המתחם המקודש לשומרונים לעיי חרבות היוו כנראה את קו המשווה בכל הקשור למערכת היחסים בין היהודים לשומרונים, ומכאן ואילך החלה הידרדרות קשה במערכת היחסים עד כדי פגיעה פיזית של ממש ערב חורבן בית שני.